הבית של חני נחמיאס בשכונה שקטה בגוש דן, הוא גם הבית של מאיר, תום, מאי, נעמה, הילה ויונתן. משפחה גדולה וחמה שעיצבה לעצמה בית המתאים לאופייה אגתה כריסטי, סופרת הבלשים הגדולה מכולן שהיתה נשואה לארכיאולוג הצעיר ממנה בשנים ארוכות, נשאלה פעם על ידי עיתונאי חטטן האם הפרש הגילים בינה לבין בעלה אינו מדאיג אותה. "להיפך" ענתה, "הוא מאוד אוהב עתיקות"...
ניכר היטב על הבית של חני נחמיאס ("כל מה שמודרני לא מדבר אלי") שגרים בו חובבי עתיקות וחפצים ישנים ומשומשים אשר השנים שחלפו רק הוסיפו לאופיים. לא צריך להיות מומחה לעיצוב על מנת להבין שבבית של חני לא ממש מתחברים למינימליזם. לטעמה של חני מינימליזם מקומו במוזיאון ולא בבית שחיים בו אנשים, "בתים בעיצוב מינימליסטי משדרים קור ונוקשות שמזכירים לי מקומות ציבוריים" היא אומרת. החללים בבית משמשים כולם כמעטפת רקע ניטרלית עליה מוצגים פריטי הריהוט והשפע הרב של חפצי נוי. זהו בית חם ונוח ואהוב ואוהב שהותאם לאופיים של דייריו, שופץ מסיבית אך שמר על מהותו הרגועה והצנועה. "שיפצנו בית ישן לפני כעשר שנים היה חשוב לנו להשאיר אותו באופיו הקודם. לא רצינו לבנות מפלצת שיש מודרנית והתמקדנו בבית מחודש שיראה כאילו תמיד היה שם" מסבירה חני. לאחר שיפוץ מסיבי שנמשך חצי שנה, עליו הופקדה האדריכלית ליביה מורן עליה מספרת חני: " היא בת מזל טלה ונולדה באותו יום ואותה שנה כמוני. אנחנו תאומות אסטרולוגיות וגילינו את זה בתכנית טלויזיה" על עיצוב הפנים אחראים חני ובעלה מאיר. טעמם, כך מסתבר, זהה. הם מלקטים להם חפצים שמוצאים חן בעיניהם ומביאים אותם הביתה. ואכן, כל חפץ הנמצא בבית של חני נראה כאילו היה שם מאז ומעולם והוא חלק בלתי נפרד מהסיפור של עיצוב הבית. " אנחנו אוהבים מאד לשוטט בשווקים בארץ ובעולם ומשתגעים מכל חפץ יפה ומיוחד שאנחנו מוצאים.יש לנו סוחר עתיקות ביפו שממנו קנינו את הדלתות העתיקות שיובאו מהודו ומוצבות בכניסה לבית ולחצר, ואת אבני הקיר המיוחדות, כל החפצים נאספו שנים בתאילנד, סין, הודו, טיבט, ושוק הפשפשים המקסים של יפו" אומרת חני ומוסיפה: " הייתי אומרת שסגנון העיצוב שלי הוא "אספני קיטשי", במובן הטוב של המילה. אני לא יכולה להתאפק כשאני מוצאת חפץ עם ערך היסטורי, אני חובבת מושבעת של דברים עתיקים וישנים, הם מרגשים אותי" בבית של חני יוכל כל אחד למצוא, לפחות פריט אחד שיעורר בו תגובה רגשית. הבית גדוש בחפצים, חלק גדול מהם נכנס בקלות לקטוריה של “Conversation Piece” (פריט שיחה). חני אינה מתעלמת מהצד הפונקציונלי של החפצים בביתה, אולם אינה מהססת להודות שהצורה חשובה לה יותר " אני מאד מתייחסת לצורה, זה נכון, אבל לא מתעלמת מהפונקצייה.
אין ספק שיש לי בבית הרבה מאד דברים לא מאד פונקציונליים שהתאהבתי בצורה שלהם "
פלסטיק, פורמייקה וחומרים תעשייתיים אחרים חני לא תכניס הביתה: " שום כלי מעוצב מפורמאיקה או פלסטיק לא יחליף אצלי פומפיית אלומיניום ישנה, אני אוהבת להרגיש שלחפץ יש היסטוריה" מרבית הריהוט עשוי עץ חום ומסיבי והוא נוכח בכל החללים הציבוריים: מזנונים, ארונות, ארונות מטבח, שולחנות, כסאות, משטחי עבודה ואף בדלתות הכניסה לבית. " אני אוהבת מאד עץ. זה חומר טבעי והוא משדרעיצוב חם ואיכות. לא הייתי מכניסה הביתה שום רהיט שעשוי מברזל, אני לא אוהבת פרזול, אני מעדיפה עץ עם כריות רכות" מסבירה חני את הנוכחות הרבה של העץ בביתה. הבית כולו צבוע בגווני אדמה בהירים הן בחזית החיצונית והן בחללים הפנימיים. הצבעים החמים אהובים מאוד על חני והיא מקיפה עצמה בהם: כתום, בז'', אוקר, חום, צהוב וגוונים שונים של ירוק.עיצוב גופי התאורה הפזורים בבית משלימים את האוירה ומוסיפים מימד נוסף לעיצוב הכללי. אין שניים זהים ובכל זאת יש ביניהם הרבה מהמשותף: הם לא נוצרו אתמול...
אור לבן, נורות פלורסנט או הלוגן, הם טריפה מוחלטת בעיניה של חני: " התאורה בבית מאד חשובה, אצלנו אין בכלל אור לבן, תמיד מט צהבהב".
חני, העסוקה כבר שנים ארוכות עד מעל לאוזניה בטלויזיה, בתיאטרון, במחזות זמר, וכוכבת ילדים במשרה מלאה, מצליחה תמיד למצוא זמן איכות לבלות במסגרת החמימה והעוטפת של משפחתה ואף להמשיך ולחפש חפצים נאים לבית החם שיצרה. ומסכמת חני: " עיצוב הבית צריך לתת ביטוי לאופי של מי שגר בו. אני מרשה לעצמי לומר שאנחנו משפחה מאד חמה"