מתנות שלא מתאימות לכל אחד
את הלקח למדתי על בשרי, זה לקח לא מעט זמן אבל בסוף זה חלחל. בכל פעם שיש אירוע, ואצלנו הישראלים יש לא מעט סיבות לחגיגות ולאירועים, אני מקדיש זמן רב ומחשבה מה לרכוש כמתנה. אני שואף להעניק מתנות בלתי שגרתיות, מקוריות, יקרות ערך ומושקעות. אבל מה? עם השנים גיליתי, ובדרך הקשה, שלא כל מתנה מתאימה לכל אחד. לחמותי אני לא יכול לרכוש מה שאני יכול לקנות לחבר טוב – למשל ציורי קיר, ולמרצה שליוותה אותי במהלך העבודה הסמינריונית אני לא יכול להביא מתנה שמתאימה, במקרה הטוב, לחברה ממש ממש טובה.
החברים שלי טוענים תכופות שטאקט זה לא הצד החזק שלי, אני סבור שכל אחד יכול לעשות טעויות כאלו. תשפטו אתם???
הפעם הראשונה שהבאתי מתנה שאני בחרתי הייתה בגיל ההתבגרות. זו הייתה מתנה ליום הולדת לחבר מהתיכון - רוני. הוא עשה מסיבה לחברים והחלטתי להביא עוגה מדליקה למסיבה. חיפשתי בכל העיר את העוגה הנכספת ובסוף מצאתי קונדיטוריה שפתוחה לשיגיונות של לקוחותיה. העוגה הייתה מדהימה – היא כללה תמונה של רוני והיא הייתה עשירה בשוקולד, קרם, בוטנים ואגוזים. את הלילה הזה רוני לא ישכח (או שאולי כן ישכח, הרי כדורי הרגעה יכולים לשבש את הזיכרון), כי הוא הסתיים בטיפול נמרץ. זה הלילה שבו גיליתי שחברי רוני בעצם אלרגי לבוטנים.
הפנמתי את המקרה הזה היטב והיה לי ברור שאני אף פעם לא אעניק מתנה בצורת אוכל – נדרתי ונשבעתי... לעולמי עולמיה!!!
במקרה הבא הכתובת הייתה על הקיר, תרתי משמע. זה ארע שנה אחרי שהתחתנתי. חמותי שתחיה, שרל'ה, חגגה 65 חורפים. הרעיון עלה לראשי כאשר אשתי ואימא שלה היו בחו"ל. הזמנתי צייר מוכשר שיצייר ציורי קיר על קירות החדרים של הנכדים בבית סבתא שרל'ה. ציורי הקיר יצאו מדהים וניכר שהצייר עבד קשה מאוד. אבל אני עבדתי עוד יותר קשה כשנאלצתי למחוק אותם, כי חמותי כמעט חטפה התקף לב כשהיא ראתה את ציורי הקיר.
יצאתי מאוד מתוסכל מהמקרה הזה, אבל חבר טוב שלי הזכיר לי שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ. הוא הזכיר לי שלרגל שנת החברות הראשונה עם החברה, שהיום היא אשתי, קניתי מעיל פרווה אמיתי והוא עלה לי הון תועפות. בזכות המעיל הזה למדתי שהחברה שלי לא רק צמחונית, כי אם גם אקטיביסטית שפועלת למען וחיות. המזל הוא שאחרי ששרפתי את המעיל בטקס מיוחד בכיכר העיר– היא הסכימה לקבל אותי חזרה.
את המקרה הבא אני לעולם לא אשכח. זה היה כאשר סיימתי לכתוב את עבודת הסמינריון האחרונה שלי, כבר היה לי כרטיס טיסה לאיים המלדיביים. יומיים לפני הטיסה קבעתי פגישת סיכום עם המנחה שלי, רציתי להגיד לה תודה על העזרה ולהיפרד כמו שצריך. כמובן שחיפשתי לא מעט זמן מתנה גם לאירוע המרגש הזה וגמלה בליבי החלטה שאני קונה לה גור כלבים גזעי וחמוד. הייתי בטוח שהיא לא תוכל לעמוד בפניו ותודה לי, אבל גם הפעם המתנה נחלה כישלון חרוץ. המנחה שלי בכלל לא אוהבת חיות ומכלבים היא מפחדת באופן מיוחד כי היא ננשכה כשהייתה קטנה. חזרתי הביתה עם גור כלבים חמוד ביותר כשהזנב שלי מקופל בין הרגליים, הזנב של הגור? הוא לא הפסיק לקשקש!!!
אני מודה שאפשר לזהות כאן סדרה של טעויות אנוש מצידי, אבל היי הכוונה שלי תמיד טובה ואני מקפיד ללמוד. הנה תראו, כשאחיין שלי הגיע לגיל מצוות, ביררתי טוב טוב עם אחותי שיש להם חדר מספיק גדול שיכול להכיל את פסנתר הכנף שרציתי לרכוש לו, ואת שמלת המיני הנוצצת והפרובוקטיבית שנועדה לאחייניתי בת ה-4 החלפתי מהר מאוד בתיק דורה - בהוראת אשתי.
|